שחור זה מרזה? 
יש לי חברה שהיא אחות בלב
עורכת דין מהשורה הראשונה
ובדרך להיות שופטת בישראל 
(תנו לי להתגאות בה סבבה? חברות מגיל עשר חח הצלחה שלה = הצלחה שלי ולהפך)
והיא כל הזמן לובשת –
שחור
היוצא דופן זה להופעות שלה בבתי משפט שם היא מחויבת ללבוש חולצה
לבנה 
אבל בשאר הזמן היא בשחור
לפעמים אפור כהה, לפעמים שחור עם כיתוב
אבל לרוב עם שחור 
מיכלוש מאיזה סיבה את בשחור כל הזמן?
שאלתי אותה די מזמן
אני פשוט חושבת שזה הצבע הכי יפה שיש, דרמטי, מחמיא 
אוקיי…לומר לכם שקניתי את זה עד הסוף?
פחות… 
למה? כי בתור מי שמכירה אותה מגיל עשר
אני יודעת שההרגל הזה התחיל אצלה כשהייתה בעודף משקל.
היא לבשה שחור במחשבה שזה יטשטש את השומן
ומאז היא ירדה במשקל
וההרגל?
הוא נשאר 
מצד אחד זה הגיוני ששחור מרזה לא?
– הרי רואים פחות טוב בחושך
אז אם הגוף עטוף בשחור
יש פחות דגש לאזורים בהם יש הצטברות שומן
והם פחות נראים לעין. לא?
אבל רגע –
מה אם לובשת השחור היא בעצם בתוכה אוהבת כתום? 
ובכלל מתה על צבעים חזקים ואם הייתה יכולה
הייתה לובשת צהוב מכף רגל ועד ראש?
ואומרת לעצמה – אני ארד במשקל ואז ארשה לעצמי?
אז אם הלבושה בשחור מרגישה צורך להסתיר את עצמה
אין ספק שבמקרה הזה
שחור = משמין 
כי להסתובב בתחושה שחייבים להסתיר את הגוף
בגלל הספרות שהמשקל מראה
לזה אני קוראת –
מחשבה משמינה 
אבל אם סתם מתים על הצבע ועפים על טוטאל לוק שחור
יו גו גירל!!! 
ואני?
מתה על צבעים בעיקר ירוק ואדום ומדי פעם
לובשת שחור מכף רגל ועד ראש
הבגדים קודם כל משקפים איך אנחנו מרגישים כלפי עצמנו
וזה בסדר לרצות לעשות שינוי
אבל קודם כל ממקום של לקבל ולאהוב את מה שיש – כרגע.
הגוף שלנו משרת אותנו כל יום כל היום
אז תתייחסו אליו יפה
ואין צורך להסתיר
רק להתגאות בו
